מעבדה חיה
פרק 2
ביצועים יוצאי דופן ואמינות מוכחת שנבחנו בתנאי אמת. כמה מן השיאים וההישגים המרשימים ביותר של המאות ה-20 וה-21. המוניטין של האויסטר נבנה על פרקי ידיהם של חלוצים ומובילי דרך שהותירו את חותמם על העולם המודרני.
בתקופה שבה הרעיון של שעון אטים למים נחשב כמעט לבלתי אפשרי, הצית הנס וילסדורף את הדמיון כאשר הדגים את יכולותיו של האויסטר בתנאי אמת.
באוקטובר 1927 צייד וילסדורף את מרצדס גלייטזה, צעירה אנגלייה, בשעון אויסטר לקראת חצייתה את תעלת למאנש בשחייה. לאחר יותר מעשר שעות במים הקפואים, השעון עבר את המבחן כשהוא תקין לחלוטין ופועל ללא דופי.
משנות השלושים ואילך תמכה רולקס במספר דמויות חלוציות שדחקו את גבולות המהירות ובחנו את עמידותו של האויסטר בפני רעידות ושינויים פתאומיים בטמפרטורה ובלחץ.
משיאי מהירות ביבשה ועד טיסות על-קוליות ובהמשך היפרסוניות, שעוני רולקס נענדו על פרקי ידיהם של טייסים אגדיים שפרצו את גבולות האפשר, ובהם ויליאם ג'יי. נייט, שקבע שיא מהירות מוחלט שעומד בעינו גם היום.
רולקס החלה לטפח קשרים מיוחדים עם עולם התעופה בתקופת תור הזהב שלו בשנות השלושים של המאה ה-20.
משנות השישים ואילך, שיתוף הפעולה החל להתרחב הרחק מעבר לסטרטוספרה. חלק מהאסטרונאוטים בחרו לקחת איתם את שעוני הרולקס שלהם – חפץ בעל משמעות אישית עמוקה – למשימות בחלל.
התנאים בגובה רב הם סביבה מצוינת לבחינת אמינותו ועמידותו של שעון.
רכסי ההימלאיה והקארקוראם שימשו אפוא כמעבדות טבעיות יוצאת מן הכלל עבור שעוני רולקס.
החוסן והדיוק של שעוני האויסטר הופכים אותם למכשירים מועדפים עבור מי שנדרשים להתמודד עם איתני הטבע במלוא עוצמתם.
ממורדות הרי הגעש ועד למרחבי האוקיינוסים, שעוני רולקס ליוו מדענים, חוקרים והרפתקנים בזמן שאלה רשמו את הישגיהם הגדולים.
האויסטר הוכיח את אמינותו יוצאת הדופן במסעותיהן של משלחות מחקר רבות שחצו את שכבת הקרח הימי באזורי הקטבים.
ביניהן: המשלחת הבריטית הטרנס-ארקטית ב-1969; משלחותיו של הנווט והחוקר יאנוש קורבייל לאיסלנד ולגרינלנד ובחיפוש אחר הקוטב הצפוני המגנטי, החל מ-1976; המשלחות של רוברט סוואן לאנטארקטיקה החל מ-1985; מסעו של ארלינג קאגה לקוטב הצפוני ב-1990, לקוטב הדרומי ב-1993 ולפסגת האוורסט ב-1994; וכן משלחת Arctic Arc של אלן הובר שיצאה ב-2007 למסע מסיביר לגרינלנד דרך הקוטב הצפוני.
משנת 1953 ואילך מילאה רולקס תפקיד חלוצי בחקר התת-ימי באמצעות דגם הסאבמרינר שלה, שעון יד לצוללנים שהוא אטים למים עד עומק 100 מטר (ובדגמים מאוחרים יותר – עומק 300 מטר).
ב-1967 היא השיקה את הסי-דוולר, שעון צלילה אטים למים עד של 610 מטרים, כאשר יכולת זו הורחבה עד לעומק 1,220 מטר ב-1978. הסי-דוולר צויד בשסתום הליום חדשני, שנרשם אז כפטנט. הוא היה הכלי המושלם עבור צוללי רוויה – חוקרי מעמקי הים – שהתאמנו על עבודה או שהות לפרקי זמן ארוכים בתאים היפרבריים (תאי לחץ).
