השעון היה יכול להימתח מעצמו בעת ענידתו, כאשר כל תנועה של פרק היד סובבה את הרוטור, וזה הניע מנגנון המותח את הקפיץ הראשי. העונד השתחרר מן הצורך למתוח את השעון ידנית.
לרוטור הפרפטואל של רולקס מספר יתרונות נוספים. ראשית, הטעינה המתמדת של הקפיץ הראשי הבטיחה סדירות גבוהה יותר של הקצב ושיפרה את דיוק המנגנון. בנוסף, בכך שהוא מצמצם במידה ניכרת את הצורך להשתמש בכתר המתיחה, רוטור הפרפטואל השלים למעשה את קונספט האויסטר, כי הוא שיפר גם את דיוק השעון, גם אטימותו למים וגם את אמינותו.