ג'יימס קמרון

קמרון, מספר סיפורים נלהב, הוכיח פעמים רבות את יכולתו לרתק כל סוג של קהל. גם בהפקות השאפתניות ביותר, הוא יודע להתמודד עם לחץ, ותמיד מצליח לממש את חזונו הייחודי, ובכך להרחיב את הידע ולהעשיר את אמנותו.

עשרים ושלוש שנים לאחר הסרט "מצולות", קמרון צלל לבדו לקרקעית שקע מריאנה – בעומק 10,908 מטר (35,787 רגל) – כשהוא נמצא בתוך "הדיפסי צ'לנג'ר", צוללת שהוא תכנן בעצמו.

בסרט טיטניק מ-1997, קמרון שינה את הדימוי הקולקטיבי של שלד אוניה חלוד השרוע על קרקעית צפון האוקיינוס האטלנטי, והפך אותו לדימוי של כלי שיט מפלצתי החותך את הגלים בהפליגו מנמל סאות'המפטון. ארבע שנים לאחר מכן, קמרון צלל לעומק 3,800 (12,500 רגל) אל אתר הטביעה של ה"טיטניק", המקורית כדי לצלם את הסרט התיעודי "Ghosts of the Abyss (רוחות המצולות)"

מצלילותיו המדהימות ועד לתלת ממד, קמרון אינו חדל לדחוק את גבולות היכולת האנושית, הטכנית והאמנותית. הוא עובד ללא לאות למציאת פתרונות לאתגרים הסבוכים ביותר במטרה להמציא מחדש את אמנות הקולנוע. "טיטניק", "אווטאר" ו"שליחות קטלנית" התקבלו על-ידי הקבל כמונומנטים של ההיסטוריה של הקולנוע, שלמורשתם חשיבות גדולה הרבה יותר מאשר להצלחתם בקופות.

אחרי סרט ההמשך של "אווטאר", "אווטאר: דרכם של המים", מגיע Fire and Ash, הסרט השלישי בסדרה; הוא ייצא בסוף 2025.

סרטיו של קמרון מציבים אמות מידה אמנותיות וטכניות, ומשגימים את השאיפה של הבמאי למצוינות.