יוג'ה ואנג היא פסנתרנית קלאסית שנולדה בבייג'ינג ב-1987. כבר בגיל צעיר, אמה הרקדנית ואביה נגן כליי ההקשה עודדו אותה לנגן מוזיקה. בגיל 15, היא זכתה בתחרות הקונצ'רטו שבפסטיבל המוזיקה של אספן והחלה בקריירה מקצועית בהצלחה אדירה, עוד בהיותה תלמידה במכון קרטיס למוזיקה, בפילדלפיה. אמה נטעה בה את חשיבות הזמן ולכן, כשההזדמנות נקרתה בפניה, היא ידעה מיד איזו מתנה לתת לה בתמורה.

התחלתי בגיל צעיר מאוד, הייתי רק בת שש, ושישה חודשים לאחר מכן כבר עליתי על הבמה. זה ממכר מאוד: ככל שמתאמנים ומגלים יותר אופקים חדשים, כך גם מוצאים דברים חדשים - זהו תהליך אינסופי של למידה, חקירה וגילוי.

מוזיקה היא מה שמעניקה לחיי משמעות, כמעט כמו מדד לאיכות חיי, דרך המחשבות היצירתיות שעולות בי מדי יום. קריירה של סולנית היא קריירה בודדת ולכן השעון שלי נמצא תמיד לצדי. בפעם הראשונה שנבחרתי כסולנית בפסיטבל לוצרן, אני זוכרת שהשעון היה עמי. וכשהייתי במשכן האמנים שבעיר הולדתי, בייג'ינג, ב-NCPA, (המרכז הלאומי לאמנויות הבמה), גם הרולקס היה שם - בכל ציוני הדרך שבקריירה שלי.

אני עדיין זוכרת בבירור את הרגע בו פתחתי את הקופסה בפסטיבל ורבייה בשווייץ. הייתי אז בת 21 והשעון האלגנטי הביט בי, בצבעו הכחול והעמוק. לא מדובר רק בשעון עצמו אלא במה שהוא מסמל - יופי, אלגנטיות, להט, דיוק, שלמות - בדומה לשאיפותיי כנגנית קלאסית. ובדיוק כמו בחיים, הוא ממשיך להתקדם. הזמן אינו עוצר לעולם והשעון מזכיר לי עד כמה הוא יקר.

לא מדובר רק בשעון עצמו אלא במה שהוא מסמל - יופי, אלגנטיות, להט, דיוק, שלמות - בדומה לשאיפותיי כנגנית קלאסית.

בילדותי, אמי תמיד אמרה שהדבר החשוב והיקר ביותר בחיים הוא הזמן, כי ברגע שהוא חולף, הוא אינו חוזר לעולם. אין לכך קשר לניצול הזמן באופן פרודוקטיבי, אלא להוקרה של רגעים חשובים; אני חושבת שזו הסיבה לכך שהענקתי לה שעון.

המוזיקה מרוממת את הנפש ואני חושבת שרולקס גם מעניקה לי מטרה בחיים, כמעט כמו מניע להתעלות על עצמי בכל רגע ורגע. תמיד יש מטרה נעלה יותר בחיים, במה שאעשה, באמנויות ובמה שנוכל להגשים.

השעון של יוג'ה ואנג

אויסטר פרפטואל דייטג'אסט 31

שתפו את הדף הזה