ויג'יי אמריטרג' קרא תיגר על מוסכמות חייו. הוא גדל בהודו וחלק גדול מילדותו עבר עליו בבתי חולים, בשל מחלת ריאות חמורה. כשהרופאים המליצו לו לשחק בספורט באוויר הפתוח, בתקווה שהפעילות תשפר את מצב בריאותו, הוא בחר בטניס. לא רק שהמשחק ריפא את מחלתו, הוא גם דחף אותו למרומי ההצלחה כספורטאי ההודי המקצועי הראשון. ב-1976, כשהיה בן 23, הוא זכה בטורניר היכל התהילה של ניופורט וקיבל שעון רולקס. מאז, השעון מגלם את האתגרים שעמם התמודד בחייו ואת התמדתו לנוכח המכשולים שעמדו בדרכו. הוא מעולם לא ירד מפרק כף ידו כבר 40 שנים, ועד היום הוא החפץ האהוב עליו.

כשאני מחזיק מחבט טניס בידיי, אני מרגיש בטוח לגמרי. במשך כל חיי הוא היה האביזר המושלם, שהעניק לי יותר מחיים רגילים בלבד. לא ניתן להפריד ביני לבין מחבט הטניס. הוא נתן לי דברים שמעולם לא חלמתי שיהיו לי. אבל, יותר מכול, הוא זה שהעניק לי את בריאותי. הייתי ילד חולני מאוד וביליתי זמן רב בבית חולים. בסופו של דבר, הרופאים ייעצו להוריי שעלי לשחק בספורט באוויר הפתוח, בתקווה שהפעילות הגופנית תסייע לי לשקם את בריאותי.

בהודו, מדינה עם למעלה ממיליארד תושבים, הוצאת כסף שנצבר בעמל על שיעורי טניס מקצועיים לילד חולה הייתה מעבר להבנתם של מרבית האנשים. אבל הטניס שינה את פני הדברים עבורי, עד כדי כך שהפכתי לא רק לאחד משחקני הטניס המקצועיים הראשונים בהודו, אלא גם לאחד מראשוני השחקנים המקצועיים בהודו מכל תחומי הספורט. אני חושב שהטניס היה בית הספר שלי לחיים. הוא לימד אותי דברים רבים, לא רק על העולם, אלא גם על עצמי ועל מה שניתן להגשים. הטניס נתן לי יותר מכל מה שיכולתי לבקש אי פעם, והרולקס שלי הוא התגלמות מדויקת של כל זאת. למדתי שאין משמעות לצירוף המילים "בלתי אפשרי".

הטניס נתן לי יותר מכל מה שיכולתי לבקש אי פעם, והרולקס שלי הוא התגלמות מדויקת של כל זאת.

ב-1976 זכיתי בטורניר היכל התהילה של ניופורט בארה"ב ולא האמנתי כשקיבלתי את השעון בתוספת לפרס הכספי. מרגע זה ואילך, הוא לא ירד מעולם מפרק כף ידי. הוא נשאר עמי באש ובמים ולאחר 40 שנים, הוא עדיין החפץ האהוב עלי. בהודו, ניתן לענוד שעון שכזה רק אם הוא מסמל עבורך הישג. כשקיבלתי אותו בגיל 23, לא חשבתי שהייתי מבוגר מספיק כדי להיות ראוי לו. לא חשבתי שהוא מגיע לי והסיבה היחידה שבגללה התחלתי לענוד אותו הייתה משום שזכיתי בו והייתי גאה בו.

בנוסף, התמזל מזלי להגשים דברים שונים בחיי, ואחד הרגעים המכוננים ביניהם היה כשמוניתי להיות שליח שלום על ידי מזכ"ל האו"ם קופי אנאן, לצד המתאגרף האגדי מוחמד עלי, השחקן מייקל דוגלס, זוכה פרס הנובל אלי ויזל וזמר האופרה לוצ'אנו פבארוטי. נוכחתי גם באופן מוחשי כיצד ניתן לחולל שינוי בעזרת החלטה נחושה. ייצגתי את הודו במשחקים האולימפיים ונשאתי את לפיד האולימפיאדה - כבוד שהעניקה לי ממשלת הודו. כל הדברים הללו מעוררים רצון להגביר את המאמצים, ולהיפתח לעולם האימתי. אני חושב שמסיבה זו בדיוק הקמתי את הקרן שלי - כדי לעזור לגופי צדקה בהודו.

הוא לא ירד מעולם מפרק כף ידי. הוא נשאר עמי באש ובמים ולאחר 40 שנים, הוא עדיין החפץ האהוב עלי.

כמי שחווה בילדותו בעיות בריאות, ענידת השעון שבו זכיתי ושבו אוכל להיות גאה עד סוף חיי, היא ברכה. עד היום, אני שואל את עצמי "כיצד ביכולתי להתקדם עוד?" האם אוכל לחזור כל ערב ולומר לעצמי שלא בזבזתי את יומי, שניסיתי בכל כוחי להיות אדם טוב יותר - תהיה אשר תהיה המשמעות הניתנת לכך?" לכן, כאשר אני מביט בשעון אני תמיד חושב, "אני מקווה שהייתי ראוי לו."

השעון של ויג'יי אמריטרג'

אויסטר פרפטואל דיי-דייט 36

שתפו את הדף הזה