טים הנמן הוא אחד משחקני הטניס המצליחים ביותר בבריטניה, ודורג כשחקן הבריטי מספר 1 ב-1996, 1999 ו-2005. הוא החל לשחק לפני שהיה בן שלוש, כאח הצעיר ביותר במשפחה בת שלושה בנים עם מורשת טניס רבת-דורות: סבו, סבתו ואמו של סבתו שיחקו כולם באליפויות ווימבלדון. תורו של הנמן הגיע גם הוא במהרה. לאחר שהפסיד בסבב הראשון שלו בווימבלדון בשנת 1994, הוא זכה במשחק הראשון שלו באירוע גרנד סלאם באותו המקום בשנה שלאחריה, ולאחר מכן הגיע לארבע מחציות גמר. עם זאת, הפעם הראשונה שבה ראה את מגרשי הטניס של ווימבלדון הייתה בשלב מוקדם הרבה יותר בחייו, ביום שהוא ואמו לא ישכחו לעולם. ביום זה גם גילה לראשונה את רולקס.

אני זוכר הכול מאותו היום, בפעם הראשונה שביקרתי בווימבלדון ב-1981. אני אפילו יכול לתאר מה לבשתי. זה היה ביום ב' שפתח את האליפות, הייתי בן שש והיה לאמי ולי מזל שזכינו לשבת ביציעי המגרש המרכזי. כשביורן בורג, שהגן על תואר האלוף שלו בפעם החמישית, עלה למגרש, זה עשה עלי רושם עצום. אני חושב שמה שעורר בי הערצה גדולה כל כך הייתה העובדה שצפיתי בו מנצח! כילדים, הרבה יותר כיף לאהוד את המנצח ואין ספק שהוא היה גיבור הטניס הראשון שלי. ברגע זה גם החלטתי מה תהיה הקריירה האחת והיחידה שלי. חלמתי לשחק בווימבלדון.

אני מגיע ממשפחה של שחקני טניס; אמי הייתי שחקנית בנבחרת הנוער, סבי וסבתי שיחקו בזוגות מעורבים ביחד בווימבלדון ואפילו אמה של סבתי שיחקה בתחילת המאה ה-20. אמה של סבתי הייתה האישה הראשונה שהשתמשה בחבטת הגשה עילית (overarm) וסבתי הייתה האישה האחרונה שהשתמשה בחבטת הגשה תחתית (underarm) בווימבלדון.

אני לא בטוח שהוריי באמת האמינו שאוכל להיות שחקן מעולה, אבל הם רצו לתת לי הזדמנות משום שהם ראו עד כמה זה היה לי חשוב.

מכיוון שהייתי הקטן, החלש והאיטי ביותר במשפחתי, הייתי חייב ללמוד כיצד להתחרות כדי לעמוד בקצב. אני לא בטוח שהוריי באמת האמינו שאוכל להיות שחקן מעולה, אבל הם רצו לתת לי הזדמנות משום שהם ראו עד כמה זה היה לי חשוב, ועד כמה תשוקתי ואהבתי לספורט היו ברורות. סביבתי המשפחתית היא ללא ספק הגורם שהגדיר את התפתחותי כאדם.

כשסופסוף הייתה לי הזדמנות לשחק בווימבלדון, התרגשתי כל כך. חיכיתי לכך בקוצר רוח, רציתי ליהנות והרגשתי מוכן. בכל פעם שעליתי על המגרש, חשבתי שוב על החלום שהיה לי כשהייתי בן שש.

באותו היום, בשנת 1981, ראיתי לראשונה את השעונים של רולקס במגרש המרכזי ושאלתי את אמי מה זה רולקס. מאז אותו הרגע רציתי וקיוויתי שיום אחד יהיה בבעלותי רולקס משלי. 32 שנים עברו עד שהרולקס הראשון שלי היה ברשותי, וזה השעון שאני עונד היום. הוא חשוב לי מאוד ובהחלט היה שווה את הציפייה.

באותו היום, בשנת 1981, ראיתי לראשונה את השעונים של רולקס במגרש המרכזי ושאלתי את אמי מה זה רולקס.

כשאני מביט בשעון כעת, אני מיד נזכר באותו היום, בגיל שש ביציעים עם אמי. היא שמרה תמונות מאותו היום ואני חושב שאפילו יש לנו את הכרטיסים עדיין בבית. לכן, כשהתבקשתי לספר את הסיפור שמאחורי השעון שלי, שלחתי לאמי את הבקשה ואמרתי: "את זוכרת?" והיא ענתה, "אני זוכרת כאילו זה קרה אתמול".

השעון של טים הנמן

אויסטר פרפטואל מילגאוס

שתפו את הדף הזה