האלופה השווייצרית בסקי אלפיני הצטרפה לזירה הבינלאומית של הסקי האלפיני בגיל 16 והפכה מאז לאחת מן הדמויות המובילות בענף. ב-2008 היא הייתה הגולשת הצעירה ביותר שזכתה בגביע העולמי בסופר G. עונת 2015-16 הייתה רגע שיא בקריירה שלה כאשר זכתה בשני גביעי כדור-בדולח וביניהם בגביע העולם הכללי. למרות פציעת עבר ולחץ רב, גוט-בהראמי החלה את העונה הבאה באופן מבריק כשזכתה בסלאלום הענק בזולדן. הרולקס שלה הוא תזכורת לניצחון, ויותר מכך, ללקח החשוב שלמדה באותו היום.

קיבלתי את זוג מגלשי הסקי הראשון שלי מדודתי, ביום ההולדת הראשון שלי, באביב. לפי הסיפורים, נעלתי במשך כל הקיץ את המגלשיים כשיצאתי לגינה וכשהגיע החורף, הייתי מוכנה לגלוש. תמיד אהבתי לגלוש. בשבילי זה היה פשוט טבעי. ואיכשהו פשוט הגעתי להתחרות בגביע העולם, מבלי להבין באמת איך זה קרה, אבל נהניתי מאוד.

יש הבדל ברור בין גולש סקי לגולש סקי מקצועי. במהלך הילדות, פשוט יוצאים לגלוש. אבל כשמגיעים לגביע העולם, או לרמה מקצועית, יש לסקי עוד היבטים רבים ושונים. זו הבעיה הגדולה ביותר שהייתה לי בתחילת הקריירה שלי, כי הייתה לכך משמעות רבה כל כך. כל העיניים היו נשואות אלי. התחלתי כשהייתי בת 16 בגביע העולמי ולא ידעתי איך להתמודד עם כל זה. בגיל 15, פשוט גלשתי. וכעבור שנה לכל העולם הייתה כבר דעה עליי.

תפקידה של אלופה הוא להראות לאחרים כיצד להשתפר ולהצטיין. היו לי הורים חזקים והם עזרו לי בכך שאמרו לי "את צריכה לעשות מה שאת רוצה, לדעת מה את רוצה ולהיאבק כדי להשיג את מה שאת רוצה." אני חושבת שהמפתח להצלחה הוא כאשר כל האלמנטים משתלבים: צריך להיאבק, להתאמן, לנוח, להאמין בעצמך ולהיות מוקף באנשים נהדרים, כי לבד לא מגיעים לשום מקום. השילוב הוא זה שיוצר את ההבדל.

ב-2016, זכיתי בפעם הראשונה בגביע העולם הכללי, והצלחתי להביא את הגביע חזרה לשווייץ לאחר למעלה מ-20 שנים. הוצפתי ברגשות כי הרגשתי שכל אלה שעבדו עמי תרמו להצלחתי ולמקום שאליו הגעתי.

העונה הבאה בזולדן הייתה מאתגרת למדי מפני ששבוע לפני המירוץ, הפעלתי על עצמי לחץ נורא. חשבתי "עכשיו כשיש לי כבר תואר, אני אמורה להיות טובה יותר, מה לעשות?" יום לפני המירוץ, מתחרה אחר אמר לי, "פשוט תגלשי." ברגע זה הבנתי את עוצמת המחשבה שלנו; אפשר לזכות בכל דבר אם המוח שלנו משדר ביטחון אבל אנחנו עלולים גם להפסיד הכול כשאנו מענים את עצמנו. המוח יכול להיות האויב הכי גדול או החבר הכי טוב שלנו. לכן זולדן היוותה עבורי אתגר גדול אבל אני מאושרת שהתמודדתי עמו כיוון שלמדתי ממנו המון, והכול היה קל יותר לאחר מכן.

ברגע זה הבנתי את עוצמת המחשבה שלנו; אפשר לזכות בכול דבר אם המוח שלנו משדר ביטחון אבל אנחנו עלולים גם להפסיד הכול כשאנו מענים את עצמנו.

על השעון שלי נחרט "22 באוקטובר 2016", התאריך שבו זכיתי בזולדן. ראיתי את השעון שנים לפני כן וחשבתי, "השעון הזה יתאים לרגע מיוחד." הייתה לי הרגשה בזולדן שהוא חיכה לי במשך חודשים ושנים. אבל הייתי צריכה להמתין לרגע הנכון. זו הייתה הזדמנות מושלמת לרכוש לעצמי משהו שיזכיר לי את המירוץ ואת הלקח שלמדתי באותו היום.

אני חושבת שציוני דרך בחיים הם חשובים ושניצחונות אינם הדברים היחידים שמשנים אותנו. אבי אמר לי, "ההבדל נובע מהתהליך, לא מהתוצאה." השעון הזה מייצג את התהליך. הוא מזכיר לי מי הייתי בתחילת דרכי ומראה לי מי אני עכשיו. למדתי משהו והלקחים שהפקתי אפשרו לי לשנות את חיי, להשתפר ולהתקדם. אז אפשר לומר שהשעון לא מזכיר לי רק את הניצחון. הוא מזכיר לי את הרגשות ואת כל הסיפור שלי בזולדן. ניצחון נמשך יום אחד ונעלם. לקח יכול לשרת אותנו לאורך כל החיים.

השעון לא מזכיר לי רק את הניצחון. הוא מזכיר לי את הרגשות ואת כל הסיפור שלי בזולדן.

השעון של לארה גוט-בהראמי

אויסטר פרפטואל קוסמוגרף דייטונה

שתפו את הדף הזה