אד ויסטורס הוא אחד המטפסים הנדירים בעולם, והאמריקאי היחיד, שכבש את כל ארבע-עשרה הפסגות בעולם שגובהן עולה על 8,000 מטרים (26,000 רגל) ללא תוספת חמצן. ב-2005, השנה שבה טיפס לאנאפורנה - אחת הפסגות המסוכנות ביותר בעולם - ויסטורס זכה בפרס "הרפתקן השנה" של הנשיונל ג'יאוגרפיק. בליווי שעון האויסטר פרפטואל אקספלורר II שלו, ויסטורס טיפס ל- 21 פסגות שגובהן עולה על 8,000 מטרים, וביניהן על פסגתו של הר האוורסט, שבע פעמים.

אחת ההנאות הגדולות ביותר שאנחנו יכולים לחוש היא להגיע למטרה שהצבנו לעצמנו, בידיעה שכל ההכנות שנעשו מראש השתלמו. זוהי הרגשה ממכרת מאוד. היא כל כך נהדרת שרוצים להרגיש אותה שוב. טיפסתי לפסגת האוורסט שבע פעמים וכל אחת מהן הייתה ייחודית. זהו מקום שמעורר רצון להישאר בו לעד, אבל זה בלתי אפשרי.

במקור חשבתי שהטיפוס יהיה רק תחביב עבורי ולא מקצוע. אבל לאחר שטיפסתי על שלוש פסגות ה"שמונת-אלפים" הראשונות שלי - האוורסט, K2 וקנצ'נג'נגה - הבנתי שטיפסתי על כל שלושת הפסגות הגבוהות ביותר בעולם. אז אמרתי לעצמי שאוכל לנסות ולטפס על כל ה-14, "טיפסתי כבר על שלוש, נשארו לי רק 11." קיבלתי החלטה וקראתי לה Endeavor 8000.

כשהשלמתי את פרויקט Endeavor, שנמשך 18 שנים, הגעתי למרגלות האנאפורנה - זהו הרגע שבו הטיפוס מסתיים, לא על הפסגה, אלא במרגלות ההר - הייתי גאה מאוד בהישג שלי, משום שזה היה מסע אישי, אף אחד לא ביקש ממני לעשות זאת, זה היה מה שרציתי להגשים. כל הטיפוסים הללו לימדו אותי שאף דבר אינו בלתי אפשרי או בלתי ניתן להשגה. כשיש סבלנות ותשוקה, אפשר להצליח בכל דבר כמעט שהחלטת לעשות. אני יכול לומר בכנות שאם אפשר להסתכל לאחור ולומר "הגשמתי את החלום שלי," היו לך חיים טובים.

תחושת הזמן היא חיונית. השעון שבו משתמש החוקר חייב להיות אמין. הוא חייב להיות בלתי שביר, עמיד בפני מים וזעזועים וקל לשימוש. תכנון העלייה לפסגה הוא חלק מן הטיפוס, אבל עבורי, תכנון הירידה הוא החשוב ביותר. הכרת משך הירידה מאפשרת לי לדעת באיזו שעה עלי להתחיל בה ומבחינתי זה היה בחצות הלילה תמיד. אם לא הגעתי לפסגה עד אז, הכלל שלי קבע שעלי לחזור על עקבותיי. לא היו לי פשרות בעניין זה.

אני יכול לומר בכנות שאם אפשר להסתכל לאחור ולומר "הגשמתי את החלום שלי," היו לך חיים טובים.

יש ברשותי רולקס אקספלורר II שקיבלתי ב-1994, לאחר שטיפסתי על שלוש מבין פסגות ה-8,000 מטרים ורעיון הטיפוס על כל 14 הפסגות החל רק להתהוות בי. מרגע זה, ענדתי את האקספלורר II שלי מדי יום ביומו, בכל הטיפוסים שלי, ואני עונד אותו עד היום. כשהגעתי לפסגת האנאפורנה, ההר האחרון ברשימה שלי, השעה הייתה 14:00 בדיוק. אני זוכר את הרגע בבירור, כיוון שהגעתי לפסגה בשעה האידאלית והשעון שלי העיד על כך.

מרגע זה, ענדתי את אקספלורר II שלי מדי יום ביומו, בכל הטיפוסים שלי, ואני עונד אותו עד היום.

השעון הזה מזכיר לי את המסע שלי; הוא היה איתי בכל רגע ורגע. כל שנה אנו רוכשים ציוד חדש כיוון שהוא חדשני, קל, או טוב יותר - השעון שלי הוא הציוד היחיד שלא החלפתי מעולם משום שהוא על-זמני, הן מבחינה אסתטית והן מבחינת התכונות שלו, ומעולם לא הייתי צריך להחליפו. זהו, מן הסתם, המכשיר החשוב ביותר בציוד שהיה עמי בכל הטיפוסים הללו.

כל שנה אנו רוכשים ציוד חדש כיוון שהוא חדשני, קל, או טוב יותר - השעון שלי הוא הציוד היחיד שלא החלפתי מעולם.

במובנים רבים, האקספלורר II שלי עזר לי להגשים את מטרותיי ולהישאר בחיים, כיוון שקיבלתי את מרבית החלטותיי בהרים על סמך השעה, וללא נתון זה, ללא השעון שלי, ייתכן שלא הייתי נמצא כאן היום.

השעון של אד ויסטורס

אויסטר פרפטואל אקספלורר II

שתפו את הדף הזה