שעון האקספלורר שהושק ב-1953 נולד מתוך ניסיון זה, לאחר הצלחתם של אדמונד הילרי טנזינג נורגיי להעפיל לפסגת הר אוורסט. 

מאוחר יותר, האקספלורר II קנה לעצמו מקום בתחום חקר הארצות הודות לפונקציות שלו וליכולתו לעמוד בתנאים הקיצוניים ביותר. הוא אומץ כשעון המועדף על חוקרי הקוטב, על הספלאולוגים (חוקרי מערות) ועל הוולקנולוגים (חוקרי הרי געש). שני שעונים אלו ממשיכים ללוות אנשים יוצאי דופן במסעותיהם לפינות המרוחקות ביותר של כדור הארץ, במטרה להבין אותו טוב יותר ולמצוא פתרונות שיאפשרו להגן עליו.

במאה החולפת התמקד תחום חקר הארצות בשלושה יעדים עוקבים: גילוי חלקים בלתי ידועים של העולם; דחיקת גבולות הסיבולת האנושית; ועריכת תצפיות כדי לשפר את ההגנה על משאבי כדור הארץ. בשלושת האתגרים הללו התלוותה רולקס אל החוקרים במסעותיהם הנועזים.

גילוי ארצות

ההעפלה המוצלחת לפיסגת האוורסט של סר אדמונד הילרי וטנזינג נורגיי ב-1953 זכתה לתהילת עולם. רולקס מילאה בו את חלקה בכך שציידה את המשלחת בשעוני אויסטר פרפטואל.

באותה השנה, בעקבות הישגם של מטפסי ההרים הללו, הושק שעון האקספלורר. תהליך פיתוחו החל שנים קודם לכן. כבר בשנות ה-30 החלה רולקס לצייד משלחות להימלאיה בשעוניה בניסיון לבחון כיצד השעונים יתנהגו בתנאים קיצוניים וברום גבוה מעל פני הים. לאחר כל מסע נתנו המטפסים לרולקס משוב על ביצועי השעונים, מה שאפשר לה להכניס שיפורים בדגמים העתידיים. ממש כפי שמנגנון השעון מונע בכוח התנועה של עונד השעון, כך טכניקות בניית השעונים התקדמו הודות לניסיונם של חוקרי הארצות, ושעוניה של רולקס המשיכו ללוות מסעות חקר רבים לאזורים הנידחים ביותר בעולם. 

ראשונים בפסגת העולם

הר האוורסט הוא האתגר האולטימטיבי עבור כל מטפס הרים. במאי 1953 כבשו שני חברים במשלחת בריטית את הפסגה האגדית. בכל העולם הריעו להישגם, ולרולקס היה חלק בכך.

כל יום על האוורסט הוא שאלה של הישרדות ממש. הגוף מתייסר בקור קיצוני בלתי פוסק, במחסור בחמצן ובלחצים שמקורם בתנאי הסביבה הקשים. בתנאים בלתי-סלחניים אלו הפכו ב-29 במאי 1953 שני גברים אמיצים ונחושים במיוחד לבני האדם הראשונים שכף רגלם דרכה על פיסגת ההר הגבוה בעולם, בגובה 8,848 מטר מעל פני הים (29,028 רגל). עבור חברי משלחתם, שני אנשים אלו היו התקווה האחרונה להגיע לפיסגה, שכן סופות השלג של המונסון היו צפויות להגיע בימים הבאים. כשהם חמושים בנחישות חסרת פשרות, סר אדמונד הילרי הניו-זילנדי, דבוראי (כוורן) ומטפס הרים מנוסה, וטנזינג נורגיי הנפאלי, נכנסו להיסטוריה בכך שהצליחו היכן שרבים מאוד לפניהם נכשלו.

את המשלחת הוביל סר ג'ון האנט והיא אורגנה על "ועדת ההימלאיה הבריטית המשותפת" (British Joint Himalayan Committee), גוף בריטי שהוקם כדי לפקח על הניסיונות להעפיל לאוורסט ופעל במימון משותף של "החברה הגיאוגרפית המלכותית" ו"המועדון האלפיני". צוות המשלחת עצמו כלל 16 משתתפים, אך עקב האילוצים הלוגיסטיים של משימה בסדר גודל זה נדרשו מאות סבלים הנושאים טונות של אספקה חיונית למסע.

האספקה כללה עשרות חבילות של ציוד מתוחכם שנבחר בקפידה, מוכן לשימוש. החל ממגפי טיפוס שעוצבו במיוחד ועד לאוהלים שנוסו במנהרות רוח, המארגנים לא הזניחו אף פרט בניסיון להבטיח שהפעם המשימה תצלח. גם רולקס נטלה חלק בהרפתקה: בציוד המשלחת נכללו שעוני אויסטר פרפטואל.

"שעוני אויסטר פרפרטואל של רולקס, שבהם צוידו חברים במשלחת הבריטית, הוכיחו שוב את אמינותם באוורסט", כתב סר ג'ון האנט לאחר חזרתו. "רווינו נחת מהעובדה שהם מציינים את הזמן בדיוק כה רב. הדבר הבטיח שמירה על סינכרון הזמנים בין חברי הצוות לאורך המסע. [...] הם פעלו בצורה נפלאה, והדבר גרם לנו להתייחס אל שעוני אויסטר של רולקס כאל מרכיב חשוב בציוד המשמש לטיפוס בגבהים." 

ההימלאיה: מעבדה חיה 

רכסי הרים גבוהים מהווים סביבה מצוינת למדידת האמינות והחוזק של שעון. עבור רולקס, הרי ההימלאיה שימשו כמעבדה חיה אידיאלית. 

במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20, פסגות ההימלאיה שטרם נכבשו ריתקו ומשכו אליהן מטפסים מכל רחבי העולם. פסגה אחת הסעירה את הדמיון והתנשאה מעל כולן – הר האוורסט. ההתלהבות העולמית שעוררו הפסגות הגבוהות מכולן, בצירוף האפשרות לבדוק את שעוניה בתנאי מציאות, הניעו את רולקס לשלב כוחות עם צוותי מטפסי הרים חלוציים. בין השנים 1933 ו-1955 צוידו בשעוני המותג לא פחות מ-17 משלחות שיצאו להעפיל אל הפסגות הגבוהות בעולם.

שעונים אלה היו עדים לכמה מכיבושי הפסגות הראשונים, ובראשם כיבוש פסגת האוורסט ב-1953 – ההר הגבוה בעולם המתנשא לגובה 8,848 מטר מעל פני הים. לאחריו נכבש ב-1954 ה-K2, ההר השני בגובהו בעולם שגובהו 8,611 מטר; ב-1955 – הקנצ'נג'נגה (Kangchenjunga), ההר השלישי בגובהו המגיע ל-8,586 מטר; ובאותה השנה – גם המקלו (Makalu), הפיסגה החמישית בגובהה, 8,485 מטרים מעל פני הים. 

פורצת דרך שוויצרית בהימלאיה

אנליס לוהנר (Annelies Lohner) עמדה בראש משלחת שווייצרית יוצאת דופן לרכס ההרים הגבוה בעולם. שעוני אויסטר פרפטואל של רולקס נכללו בציודם של המטפסים.

אנליס לוהנר, מטפסת צעירה ומוכשרת מגרינדלוולד, כפר לרגלי הר היונגפראו שבאלפים הברניים, הפגינה תעוזה יוצאת דופן כאשר הציעה לארגן את המשלחת השוויצרית הראשונה להימלאיה לאחר מלחמת העולם השנייה. כמטפסת הרים חלוצית וחובבת הרפתקאות, לוהנר הצליחה לשכנע את הקרן השוויצרית לחקר אלפיני לאפשר לה להוביל צוות אל רכס הרי גנגורטי, באזור גרוואל הימאל שבצפון הודו.

במהלך חמשת החודשים שבין מאי לספטמבר 1947, ביצעה המשלחת של לוהנר בהצלחה את ההעפלות הראשונות לפסגות הקדרנאת, הסאטופאנת, קולינדי פיק (דרך המורדות הצפון-מזרחיים), הבלבלה והננדה גונטי, וערכה מסע מחקר ברכס הצ'אקמבה, אוסף פסגות בגובה של יותר מ-6,000 ו-7,000 מטר.

כדי לסייע למיזם העניקה רולקס לכל אחד מחברי הצוות שעון אויסטר פרפטואל ששימש אותו לכל אורך ההעפלה. השעונים ליוו את חברי הצוות בכל אשר פנו ועמדו בתנאים הקיצוניים מבלי לאכזב לרגע. עם חזרתם דיווח המטפסים על אטימות השעון למים, על דיוקו ועל נוחות השימוש בו – תוצאת העובדה כי המנגנון נמתח מעצמו מכוח רוטור הפרפטואל. "שעוני רולקס שכל אחד מאתנו עונד מודדים את הזמן בצורה מדויקת להפתיע. הם שימושיים מאוד ורווינו מהם נחת. במיוחד הערכנו את העובדה שאיננו צריכים למתוח אותם", כך כתב אנדרה רוש, מדריך המשלחת, בהיותו במחנה הבסיס בגנגוטרי ב-7 ביולי 1947.

ביריד השעונים של 1948 שנערך לאחר חזרת המשלחת, הציגה רולקס ארון תצוגה ובו כמה מהשעונים שנענדו במסע, על רקע תפאורה המתארת את הפסגות שעליהן טיפסה המשלחת.

עמיד למים במי קרח

גוף שעון האויסטר היווה מהפכה של ממש בשל עמידותו המושלמת למים, והוא נבדק מספר שנים לאחר השקתו על-ידי חוקר ארצות מפורסם במשלחת לגרינלנד.

אבק, ובמיוחד לחות, עלולים לגרום לנזק קבוע לחלקו הפנימי של השעון ולחבל בפונקציה המרכזית שלו כמכשיר למדידת זמן. כדי לפתור בעיה זו פיתחה רולקס את גוף האויסטר, בהמרצת מייסדה הנס וילסדורף, שהשתכנע בצורך בהמצאה זו. ב-1926 רשמה החברה פטנט על גוף השעון, האטום באופן מושלם. כדי לוודא את עמידותו למים בכל התנאים והמצבים, רולקס נהגה לפנות בקביעות לחוקרי ארצות ולבקש מהם לקחת איתם שעונים בעלי גוף אויסטר כדי לבדוק אותם בתנאי מציאות. חוקר הקוטב הנרי ג'ורג' "ג'ינו" ווטקינס לקח איתו מספר שעוני אויסטר פרפטואל למסע לאורך חופי גרינלנד בין 1930 ו-1931. לאחר המסע הוא סיפר לרולקס על התפעלותו משעונים אלו, שהוטבעו במים במספר הזדמנויות לאורך הדרך ואף על פי כן המשיכו לפעול ללא דופי.

הסיפור
ממשיך...

שתפו את הדף הזה