עמידות בפני מים

בראשית המאה ה-20, שעון הכיס היה הכלי הנפוץ ביותר הזמין לאנשים לקריאת השעה. הנס וילסדורף, שהחל את הקריירה שלו בשנת 1900 כשהתחיל לעבוד בחברת שעונים בלה שו דה פון, הבחין בשינויים באורח החיים הנגרמים במיוחד מעליית הפופולריות של פעילויות ספורט ובילויים. האיש אשר יסד את רולקס כמה שנים לאחר מכן הבין כי שעוני כיס, שהיו צריכים לשכון בין קפלי הבגדים, אינם מתאימים לסוגי פעילויות חדשים אלה. כיזם בעל חזון, הוא החליט ליצור שעונים הנענדים על פרק כף היד, אשר עליהם יכלו לסמוך העונדים בעלי אורח החיים הפעיל והמודרני הודות לאמינותם ולדיוקם.

שענות עמידות בפני מים הנס וילסדורף

אחד האתגרים העיקריים שעמדו בפני הנס וילסדורף היה למצוא דרך להגן על השעונים בפני אבק ולחות, אשר עלולים לגרום לגוף להיסתם או להתחמצן אם נכנסים לתוכו. במכתב בשנת 1914 הוא גילה את כוונותיו ל-Aegler, החברה בביין שהפכה מאוחר יותר לבית המלאכה של שעוני רולקס (Manufacture des Montres Rolex S.A): "עלינו למצוא דרך ליצור שעון יד עמיד למים."

בשנת 1922 השיקה רולקס את הסאבמרין – שעון המחובר לציר בתוך גוף חיצוני שני, עם מסגרת וקריסטל הניתנים להברגה על מנת להפוך את הגוף לעמיד למים. הגישה לכתר - כדי למתוח את השעון או ולכוון את השעה - נדרשת לפתיחת הגוף החיצוני. הסאבמרין היווה את הצעד הראשון במאמציו של הנס וילסדורף ליצור גוף שעון הרמטי לחלוטין ונוח לשימוש.

גוף האויסטר, פרי מאמציו, נרשם כפטנט ארבע שנים לאחר מכן בשנת 1926. מערכת הברגת המסגרת, גב הגוף וכתר המתיחה כנגד הגוף האמצעי הבטיחה כי הגוף אטום הרמטית והגנה על החלק הפנימי של השעון מפני גורמי סביבה מזיקים. הנס וילסדורף בחר לכנות את השעון – ואת הגוף – בשם "אויסטר" בגלל ש"כמו צדפה, הוא יכול להישאר זמן בלתי מוגבל מתחת למים ולצאת ללא פגע." המצאה זו סימנה פריצת דרך משמעותית בתולדות ענף השעונים.

בשנה שלאחר מכן, על מנת לקדם את האויסטר ואת מאפייניו יוצאי הדופן, החליט הנס וילסדורף לעשות דבר חדשני במיוחד. כאשר שמע כי מרצדס גלייץ, מזכירה צעירה מברייטון, אנגליה, מתכננת לחצות את תעלת למאנש, ובמידה ותצליח, תהפוך לאישה הבריטית הראשונה שתשיג את הישג זה, הוא ביקש ממנה להצטייד בשעון אויסטר על מנת להוכיח שהשעון עמיד לחלוטין למים. לאחר שחייתה המאתגרת של גלייץ במים קרים כקרח, עיתונאית בעיתון ה"טיימס" דיווחה כי היא "ענדה שעון קטן מזהב, ונמצא כי הוא המשיך לתפקד כראוי לאורך כל החצייה."

האויסטר היה שעון היד הראשון בעולם העמיד למים הודות לגוף האויסטר ההרמטי.

גוף האויסטר, עיצוב מהפכני

גוף אויסטר הרמטי זה מהווה סמל לשעוני רולקס. גוף זה, הנרשם כפטנט בשנת 1926, מורכב ממסגרת, גב גוף וכתר מתיחה המוברגים כנגד הגוף האמצעי. רכיבים אלה עברו שינויים לאורך זמן כדי לחזק עוד יותר את העמידות למים של השעון ולענות על צרכיהם של צוללנים, ככל שהתפתחו ציודי צלילה וטכניקות שאפשרו להם לרדת לעומקים גדולים יותר.

ארכיטקטורת גוף האויסטר, 1926

1. המסגרת
המסגרת המותקנת על גוף האויסטר המקורי הייתה מחורצת, דבר שאפשר להבריג אותה לגוף האמצעי בעזרת כלי בלעדי לרולקס. בשנים שלאחר מכן, שופרה הארכיטקטורה של גוף האויסטר והפכה להיות חזקה ואמינה יותר. השינויים הטכניים שבוצעו בגוף אפשרו גם להרכיב מסגרת הניתנת לסיבוב, בפרט על שעוני הצוללנים.

2. גב הגוף
גב גוף האויסטר היה – והינו עד היום – מחורץ על מנת לאפשר הברגה הרמטית אל הגוף האמצעי. בשעוני הצלילה הנוכחיים, בהתאם לדגם או גרסה, גב הגוף עשוי פלדת אויסטר או זהב 18 קראט. 

3. הכתר
הכתר על גוף האויסטר המקורי מוברג כנגד הגוף האמצעי. בשנת 1953 חשפה רולקס את כתר המתיחה "Twinlock", המשלב מערכת עם אטמים כפולים והמוגנת בפטנט. העיקרון נלקח צעד קדימה בשנת 1970: כתר המתיחה "טריפלוק", הכולל אזור אטום נוסף, חיזק את העמידות למים של השעונים בהם הותקן – ביניהם דגמיו המיועדים לצלילה.

ממש מתחת לפני המים

בדיוק כמו ששינויים באורח החיים הניעו את רולקס להמציא גוף עמיד למים, הפנה המותג את תשומת ליבו לעיצוב ופיתוח שעוני יד העונים לדרישות צוללני המים העמוקים המקצועיים. דגם הסאבמרינר נוצר ב-1953: הוא היה שעון הצלילה הראשון העמיד למים לעומק של עד 100 מטרים (330 רגל). המסגרת המסתובבת שלו עם תושבת בעלת סימונים מאפשרת לצוללנים לעקוב אחר הזמן החולף מתחת למים ועוזרת להם לנהל את כמות הגז במיכל החמצן שלהם. שופרה הבטיחות של כתר המתיחה הודות לכתר מתיחה בהברגה עם מערכת Twinlock החדשה בעלת שני אזורים אטומים.

הסאבמרינר הראשון

בשנת 1970, נלקח הרעיון עוד צעד קדימה עם הוספת אזור שלישי אטום, וכך כתר המתיחה טריפלוק נולד. המחוגים וסימוני השעות היו מצופים בחומר זרחני, דבר שאפשרו לצוללנים לקרוא את השעה בסביבה חשוכה במים העמוקים. רולקס המשיכה להביא חידושים טכניים נוספים שהפכו את הסאבמרינר לעמיד למים לעומק של עד 200 מטר (660 רגל) בשנת 1954, ו-300 מטר (1,000 רגל) בשנת 1989. הדגם עם התאריך, שהוצג בשנת 1969, היה עמיד למים עד לעומק של 300 מטר (1,000 רגל) עד ​​1979.

רולקס הייתה אחד המותגים הראשונים שליוו אנשים חלוציים ביוזמותם ומסעותיהם. הנס וילסדורף ידע שגישה כזו תועיל לשני הצדדים, וראה את העולם כ"מעבדה חיה", ולכן צייד את המשלחות בשעוני אויסטר. כדי לבדוק את שעוניה, רולקס ביקשה מצוללנים מקצועיים לענוד אותם במשימותיהם, ולאחר מכן אספה משובים והצעות לשיפורים ארגונומיים וטכניים. הליך זה הפך לחלק בלתי נפרד מתהליך הפיתוח של שעוני רולקס.

בין האנשים שאיתם עבדה רולקס כדי לבדוק את הסאבמרינר היה את הצלם הצרפתי התת-ימי, המהנדס והחוקר דימיטרי רביקוף על מנת לבדוק את השעון, במהלך חמישה חודשים ביצע רביקוף 132 צלילות, בהן ירד לעומקים שבין 12 ל-60 מטר. המשוב שלו היה חיובי במיוחד: "אנחנו יכולים לאשר שהשעון הזה לא רק שהשביע את רצוננו לחלוטין בתנאי הצלילה שהיו קשים ביותר ומסוכנים במיוחד עבור החומרים בהם נעשה שימוש, אלא גם שהוא הוכיח את עצמו ככלי עזר חסר תחליף עבור כל הצוללנים עם ציוד עצמאי." 

רביקוף הדגיש בפרט את התועלת של המסגרת המסתובבת המדורגת, שמשפרת באופן משמעותי את בטיחות הצוללנים בכך שהיא מאפשרת להם לבדוק את הזמן החולף מתחת לפני הים. הוא גם הדגיש את החוזק של השעון, ששהה שעות רבות במי ים וקיבל כמה מכות במהלך הצלילות.

צלילה לעומק

משלחות מדעיות ופרויקטים תת-ימיים גם היווה עבור רולקס הזדמנויות נוספת לבדוק את שעוניה בתנאים אמיתיים. בשנת 1960 המותג הצטרף לפרויקט מהסוג, משלחת בהובלתם של חוקר האוקיינוסים השוויצי ז'אק פיקארד וסגן דון וולש, קצין בחיל הים האמריקאי. ב-23 בינואר, על סיפונו של בתיסקף ה"ריאסטה" – שנבנה על ידי אביו של ז'אק, אוגוסט פיקארד, פיזיקאי וחוקר שוויצרי עימו עבדה רולקס מאז תחילת שנות ה-50 - ירדו וולש ופיקארד לאזור העמוק ביותר באוקיינוסים בעולם, שקע מריאנה באוקיינוס השקט.

עמידות במים טריאסטה

שעון ניסיוני בשם דיפסי ספיישל חובר לצוללת, וליווה את שני החוקרים לעומק הקיצוני של 10,916 מטר (35,814 רגל). הקריסטל בצורת כיפה באב-טיפוס זה נועד לעמוד בלחץ האדיר שהופעל עליו בעומק כזה. כאשר עלה ה"טריאסטה" לפני הים אחרי כשמונה וחצי שעות בתוך המים, נמצא שהשעון המשיך לתפקד כרואי, דבר שהוכיח כי הבחירות הטכניות שנעשו במהלך עיצובו היו נכונות. עברו עשרות שנים עד שמשלחת כזו הורכבה שוב.

השעון לחוקרי הים

במהלך שנות ה-60 פותחו טכניקות שאיפשרו צלילות לזמן ממושך בעומקים גדולים יותר ויותר. אחת מהשיטות החדשות הללו, המיועדת לצוללנים העובדים על תשתיות תת-ימיות, למשל, הייתה "צלילת הרוויה". תערובת מיוחדת של גזים עם תכולת הליום גבוהה מאפשרת לצוללנים להישאר מתחת לפני הים לתקופות של מספר ימים ואף שבועות, ולהימנע מהשפעות רעילות על גוף האדם הנגרמות מלחץ במעמקים גדולים. על מנת להתאמן בצלילת רוויה, הצוללנים נשארים בסביבה עם לחץ שווה לזה של המים בעומק בו מתאמנים. לשם כך, הצוללנים נשארים כמה ימים או שבועות בכל פעם בתא לחץ – מיכל היפרברי – אותו עוזבים אך ורק על מנת לבצע את הצלילה. משמעות הדבר הוא שבתום המשימה, הם נדרשים לעבור תהליך הפחתת לחץ אחד בלבד. בהתאם לזמן ששהו מתחת לפני הים והעומק בו עבדו, תהליך הפחתת הלחץ יכול להימשך מספר ימים.

במיכל ההיפרברי, השעונים שעונדים הצוללנים מתמלאים בהדרגה בהליום, גז עם אטומים זעירים עד כדי כך שהם יכולים לחדור לחותמים האטומים. במהלך תהליך הפחתת הלחץ, ההליום נלכד בתוך גוף השעון עם הסיכון הנלווה של יצירת הפרש לחץ ביחס לתא. הגז בשעון אינו מסוגל לברוח מגוף השעון באותה מהירות בה הלחץ החיצוני יורד, דבר שעלול לפגוע במנגנון השעון או להוציא את הקריסטל מהגוף. בשנת 1967 רולקס רשמה פטנט על שסתום שחרור הליום, שסתום שחרור בטיחות המופעל באופן אוטומטי כאשר הלחץ בתוך הגוף גבוה מדי ומאפשר לעודף הגז לדלוף.

באותה השנה השיקה רולקס את הסי-דוולר, שעון צלילה המובטח עמיד למים בעומק של עד 610 מטר (2,000 רגל), ול-1,220 מטר (4,000 רגל) בשנת 1978. שעון זה, המצויד בשסתום שחרור הליום, היה הכלי האידיאלי לצוללני הרוויה, ולחוקרים וחלוצי המים העמוקים. כהתקדמות טבעית, המותג הצטרף כשותף לפרויקט בית גידול מתחת למים בשם "Tektite", בשנת 1969, שבמסגרתו שהו ארבעה אקוונוטים 58 יום מתחת לפני הים. הם צוידו בשעוני רולקס. שנה לאחר מכן במסגרת פרויקט "Tektite II" הובילה סילביה ארל משימה המורכבת מנשים בלבד. הביולוגית הימית – עדת רולקס מאז 1982 וחוקרת של נשיונל ג'יאוגרפיק מאז שנת 1999 – ענדה שעון רולקס למשך שבועיים רצופים של חקירה תת-ימית.

בשנת 1967 החלה רולקס בשותפות עם HYCO (חברת ההידרודינמיקה הבינלאומית), חברה קנדית המתמחה בפיתוח צוללות. שעוני רולקס סי-דוולר חוברו לדופן החיצונית של הצוללות של HYCO במהלך משימות שונות. לאחר צלילה אחת של כארבע שעות בעומק של 411 מטר (1,350 רגל), HYCO שלחה לרולקס את משובה בנוגע לביצועיו של הסי-דוולר: "בכל שלבי הבדיקה, השעון הראה ביצועים מעולים."

בשנת 1971, רולקס יצרה שותפות עם COMEX (Compagnie Maritime d’Expertises). חברת הנדסה ימית צרפתית זו שבסיסה במרסיי הסכימה לצייד את צוללניה בשעוני רולקס ולדווח בקביעות על ביצועי השעונים כדי שהמותג יוכל לשפר עוד יותר את אמינותם ואת הפוקציונליות שלו. במקביל להתערבויות בים, ערכה COMEX גם בדיקות שמטרתן לפתח טכנולוגיות חדשות שיסייעו בפעילותה. בינן היה את המיכל ההיפרברי ששחזר את הלחץ המופעל בעומקים והיוו קושי רב לצוללנים ולציודם. בשנת 1988 הרכיבה COMEX את משלחת "Hydra VIII", שבמהלך משימתה ירדו שישה צוללני רוויה לעומק של 534 מטר (1,752 רגל), וקבעו שיא עומק עולמי לצלילה בים פתוח שלא נשבר עד היום. כולם צוידו בשעוני סי-דוולר. כמה שנים לאחר מכן, בשנת 1992, לצורך ניסוי בשם "Hydra X", צוללן COMEX הגיע לעומק מדומה של 701 מטר (2,300 רגל) במיכל היפרברי. במשך 43 ימי המשימה ענד שעון סי-דוולר.

האזורים העמוקים ביותר

רולקס ממשיכה לקרוא תיגר על לחץ תת ימי על ידי שיפור מתמיד של שעוניה. בשנת 2008 חשף המותג את הרולקס דיפסי, אשר גופו בעל ארכיטקטורה המוגנת בפטנט – מערכת הרינגלוק – מאפשר לשעון לעמוד בלחץ בעומק של עד 3,900 מטר (12,800 רגל). המערכת הינה בעלת קריסטל ספיר בצורת כיפה, טבעת דחיסה מפלדה מסוגסגת עם חנקן וגב גוף עשוי סגסוגת טיטניום. המסגרת הניתנת לסיבוב חד-כיווני של הסי-דוולר בעלת תושבת Cerachrom שחורה עם סימוני 60 דקות מאפשרת לצוללנים לעקוב באופן בטוח אחר זמן הצלילה. הודות למאפיינים של קרמיקה זו, ניתן ליצור תושבת חזקה במיוחד, עמידה בפני שריטות, ואשר צבעה, שאינו מושפע מקרינת על-סגול, נשאר יציב לאורך זמן. שעון זה הנועד לרדת למעמקים קיצוניים מצויד גם בהמצאה בלעדית נוספת המשפרת את הקריאות: תצוגת Chromalight. המחוגים, סימוני השעות והקפסולה על המסגרת מצופים בחומר זרחני חדשני הפולט זוהר כחול. החומר ממשיך לפלוט זוהר במשך זמן כמעט כפול מזה של חומר זרחני רגיל, ועוצמת הזוהר עקבית יותר לאורך זמן הפליטה. 

צוללת

בהתאם לסטרנדטים של רולקס לשעונים מסוג זה, כל השעוני הצלילה של רולקס נבדקים בעומק העמידות למים המובטחת שאליו הוסיפו 25 אחוז. משמעות הדבר היא כי במעבדה, בתוך מיכל היפרברי שפותח בשיתוף פעולה בין רולקס ו-COMEX, הרולקס דיפסי (אשר מובטח עמיד למים עד 3,900 מטר) נתון בלחץ המופעל בעומק של 4,875 מטר.  

הרולקס דיפסי היווה את ההשראה מאחורי הרולקס הדיפסי צ'אלנג', שעון רולקס ניסיוני אשר, ב-26 במרץ 2012, חובר לזרוע של הצוללת שנווט החוקר והקולנוען ג'יימס קמרון, וירד למקום שאליו הגיעו לאחרונה ז'אק פיקארד ודון וולש בשנת 1960: שקע מריאנה. שעון זה, המובטח עמיד למים עד לעומק הקיצוני של 12,000 מטר (39,370 רגל), צויד בכל החידושים הטכניים של המותג מבחינת עמידות בפני מים, ובשלבי הבדיקה עמד בהצלחה בלחץ המופעל בעומק של 15,000 מטר. בעומק זה, הטבעת המרכזית של מערכת ה-Ringlock נתונה בלחץ השווה ל-20 טון. 

הסאבמרינר החדש מפלדת אויסטר, הנאמן למורשת האסתטית המקורית של הדגם, מצויד בלוח מחוגים שחור ובמסגרת הניתנת לסיבוב דו-כיווני שחורה עם תושבת Cerachrom. בין הדגמים החדשים של הסאבמרינר דייט שהוצגו, בולטים שניים מסוימים: דגמים בהם לוח המחוגים והמסגרת הניתנת לסיבוב עם תושבת Cerachrom הם בצבעים שונים. הדגם הראשון – מפלדת אויסטר – מצויד בלוח מחוגים שחור עם מסגרת ירוקה; השני – מזהב לבן 18 קראט – בלוח מחוגים שחור עם מסגרת כחולה. 

שתפו את הדף הזה