פורסם באוגוסט 2016
זמן קריאה: 5 דק'

כקולנוען, חוקר ועד רולקס, ג'יימס קמרון הינו הבעל הגאה של שעון אויסטר פרפטואל סאבמרינר מזה עשרות שנים.

ג'יימס קמרון מספר סיפור של תשוקה לצלילה שהפכה את השעון האגדי לשותפו הנאמן. הוא משתף את הרפתקאותיו יוצאות הדופן — החל בחקירת האוקיינוס ​​העמוק ביותר וכלה בכיבוש הרי הוליווד.

הסאבמרינר היה שותפי הנאמן לאורך כל הקריירה שלי כחוקר אוקיינוסים, וכקולנוען. השעון הזה מייצג את הדברים שאני שואף להיות - חזק ואמין לאורך כל חיי, שואף למצוינות אבל מאופק, אלגנטי אך לא שטחי או חסר נימוס, לא ראוותני אך גם לא אנונימי. והוא אוהב את האוקיינוס - הוא אוהב את המים ולא חושש מלחץ. בדיוק כמוני.

כשהייתי בשנות העשרים לחיי, בלי כסף, הייתי מתאמן בצלילה חופשית. לא חיפשתי שעון צלילה, אלא את שעון הצלילה, השעון שהצוללנים שהכרתי וכיבדתי ענדו. לפני שקניתי את הסאבמרינר שלי, ידעתי שהוא היה שעון שקהילת הצלילה החשיבה לטוב ביותר. ברגע שהיית בעל שעון סאבמרינר, זה סימן שהצלחת - שאתה צוללן שיש להכיר בו. שמבחינתך הצלילה לא רק תחביב, אלא שליחות. ושהקשר שלך לאוקיינוס חזק ויימשך כל החיים.

"זהו סוג של טבעת נישואים, סמל לחיבור שלי לים."

מאז ימי הצלילה הראשונים, שעון צלילה היה הכלי החשוב ביותר לשרידה במסגרת עוינת מטבעה לבני האדם - אין אוויר. העולם התת-מימי ונפלאותיו עשויים להפתיע ולרתק אתכם, אך תוכלו רק לבלות שם זמן מוגבל. בשלב מסוים תצטרכו לעלות חזרה לפני הים. ותסתמכו על שעון הצלילה שלכם כדי לדעת בדיוק מתי.

למדתי לצלול בשנת 1970, לפני שהיו מחשבי צלילה. למדנו להשתמש בטבלאות הצי האמריקני, כדי לדעת כמה זמן נוכל להישאר מתחת למים לפני שנספוג יותר מדי חנקן, ומתי לעלות חזרה. בימים אלה צללנו בליווי שלושה מכשירים: שעון, מד עומק ומד לחץ על מכלי האוויר שאמרו כמה אוויר נותר. ולפעמים גם מצפן.

חיי הצולל פשוטו כמשמעו תלויים בשעון. אפילו עכשיו, בעידן מחשבי הצלילה, אני תמיד מכוון את המסגרת שלי למקרה חירום. מחשבים עלולים להיתקע, הרולקס שלי לא.

"לשים אותו בבוקר על פרק כף ידי, ביום צלילה, הפך לחלק מטקס הכנה נפשית. וחלק מהתענוג הוא לדעת שאני עומד להגיע למקום שלא רק מעולם לא הייתי בו בעבר, אלא שאולי גם אף אחד אחר לא היה בו."

כשסיימתי לביים את "שובו של הנוסע השמיני" בשנת 1986, זו הייתה ההפסקה הראשונה שלקחתי בשלוש שנות עבודה כבמאי. אז יצאתי לספארי צלילה שנמשך שנה, להתנצל בפני האוקיינוס על כך שעזבתי אותו לכל כך הרבה זמן. היה לי קצת כסף בצד, אז יכולתי להרשות לעצמי את הרולקס סאבמרינר שתמיד חלמתי לקנות. ועם הסאבמרינר שלי הצטרפתי לקבוצת הצוללנים המצליחים שהערצתי.

וכל השאר היסטוריה. ענדתי את השעון הזה כל הזמן, למעט בזמן שינה, במשך 26 השנים הבאות ומעולם לא הרגשתי צורך בשעון נוסף. קיבלתי מספר שעונים יוקרתיים כמתנות לאורך השנים, אבל הם אוספים אבק בארון שלי. סוף סוף אמרתי לחברים הטובים שלי: "אם אתם חושבים לקנות לי שעון ליום הולדת, אל תקנו, יש לי כבר את השעון שלי."

כשעשיתי את הסרט הבא שלי, "מצולות" (1989), פגשתי אנשים מכל רחבי עולם האוקיינוסים - החל בחוקרי המעמקים שהפכו ליועצים לסרט, וכלה ברובוטיקאים הימיים שסיפקו את כל המכשירים בשליטה מרחוק, ומנווטי הצוללות לחקר, עד הצוללנים המנוסים של צוות הצילום התת-מימי שלנו. וזו לא הייתה הפתעה שרובם ענדו סאבמרינר. כולנו חלקנו מחויבות משותפת לאוקיינוס ​​ולצלילה. הסאבמרינר היה סמל לאותה צוות.

אני לא אדם שאי פעם השקיע מחשבה רבה על נאמנות מותג. אני לא נאמן למותגי שתייה, נעליים או מכוניות מסוימים. אני לא חושב על מותגים כמגדירים את זהותי. אני פשוט לא רואה את העולם ככה. אני קצת מופתע להסתכל אחורה על חיי ולראות כמה השפעה הייתה לרולקס שלי עליי.

אין נאמן יותר ממני לשעונים האלה, ואני אומר את זה בלשון המעטה. הם תמיד היו נאמנים לי ומדדו את הזמן באופן מושלם בתנאים קשים – מהקוטב הדרומי, ועד שברי הטיטניק, ומהצילומים של כמה מהסרטים המאתגרים ביותר שנעשו אי פעם, ועד קרקעית תהום צ'לנג'ר עצמה. ואני נאמן אליהם בחזרה; הענקת סאבמרינר כמתנה לחבר, בין אם אותו אדם צולל או לא, היא המחמאה הכי גדולה שאדם יכול לקבל ממני. תמיד נמשכתי לשני תחומי עניין - לאומנויות והסיפורים כתחום ראשון, ולהנדסה ופיזיקה כתחום שני. אז חחלטתי לחבר בין שני העולמות והפכתי לקולנוען, אמן שנשען על טכנולוגיה מתקדמת ליצירת האמנות שלי. כדי לספר סיפור, אני עשוי להשתמש בכמה מטכנולוגיות המחשוב המתקדמות ביותר שקיימות. אפילו כדי ליצור אפקטים חזותיים, נעשה שימוש במכשירים בעלי דיוק גבוה – מצלמות המצוידות באופטיקה ובמנגנונים הטובים ביותר שיכולה ליצור הנדסת אנוש.

הצד המדעי של המוח שלי אוהב מכשירים בטכנולוגיה גבוהה, ממגדשי טורבו למערכת הלהבים של מסוק, ועד למנוע הטילים של חללית. תמיד האמנתי שהחכמה האנושית יכולה ליצור מכשירים בדיוק גבוה שיוכלו לקחת אותנו למקומות שהגוף שלנו לא מסוגל לקחת אותנו – מעבר לשמיים, לקרקעית האוקיינוס, ואפילו לעולמות אחרים. כחוקר, אני סומך על מכונות כדי להחזיק אותי בחיים בסביבות הקיצוניות ביותר שאפשר להעלות על הדעת, במעמקי האוקיינוסים בהם הלחץ הקיצוני בוחן את גבול היכולת של המתכות החזקות ביותר. אני יודע שהחיים שלי תלויים בעקרונות ההנדסה ובדיוק הטכני המיושמים לעיצוב מכשירי צלילה אלה.

אלגנטיות אמיתית היא כמו הפשטות העומדת ביסודות הזן. בשעון צלילה, איתו אתה עלול לרדת מאות מטרים מתחת לפני הים, בחושך, כאשר איכות הראייה נפגעת בעקבות חבישת מסכה או קסדה, אפקט העיוות של המים, ראות קלויה, אפילו בעקבות ההשפעה המרדימה של הרעלת חנקן, אני מחפש תצוגה פשוטה וברורה. אני מחפש אמינות. אני צריך שעון חזק שיכול לעמוד בסביבות הקשות ביותר. בחושך, עם ראות לקויה ובזרמים חזקים מעולם לא התקשיתי לקרוא את הסאבמרינר שלי. המסגרת גדולה וקלה לסיבוב, ואני יודע שהיא תמיד תתפקד כראוי. הרצועה חזקה – אני יודע שהשעון לא יפול מפרק כף ידי לעולם – ובכל זאת קל ומהיר מאוד לפתוח את הרצועה ולהתאים את אורכה לחליפת הצלילה שלי.

למרות שהסאבמרינר בעל עיצוב העונה לדרישות הצלילה, נוח לי לענוד אותו בכל הנסיבות, החל מארוחת ערב עם חברים ועד לצעידה על השטיח האדום. אני מאמין שצריך לדעת להתאים את עצמו לכל סביבה חברתית מבלי לאבד את תחושת העצמי. הרולקס שלי משאיר אותי מחובר למציאות.

"ענדתי את אותו הסאבמרינר בצוללות ה-Mir, במהלך 33 הצלילות שלי לשברי הטיטניק, ועל הבמה כשזכיתי בפרס האוסקר לסרט טיטניק."

השעון שלי הוא הבחירה הנכונה - הבחירה היחידה - כשמדובר בהתאמה לסביבות שונות. הוא מלווה אותי למקומות העמוקים והמרוחקים ביותר בכוכב הלכת כמו גם לאירועים היוקרתיים ביותר וצועד איתי על השטיח האדום. אני לא מאמין שקיים עוד שעון כזה בעולם שמסוגל להתאים את עצמו לכל כך הרבה סביבות.

אני מרגיש מחובר למורשת של רולקס דרך המעשים שלי כחוקר, אמן ויזם. הודות לעבודתי אני הרווחתי מקום בקרב שאר העונדים של השעון הזה שעשו כל כך הרבה דברים ראויים לציון, בתחומי האומנויות, הספורט, החקר והמדעים. הוא כמו אח השותף להישגים.

דרך אגב, אני מאוד אוהב איך נראה השעון על פרק כף היד של אישה. זה אומר לי משהו חשוב על אותה אישה – שהיא לא חוששת לומר שהיא יכולה לעמוד בכל משימה, בכל אתגר. לראות את השעון הזה על פרק כף היד של אישה חזקה, בעלת יכולות, גורם לי להבין שהשעון אינו מייצג בהכרח ערכים גבריים, אלא ערכים אנושיים: כוח, יושרה, אמינות, אלגנטיות, הגדרת מטרות.

הביקור שלי במתקני רולקס בז'נבה לפני מספר שנים העניק לי הבנה עמוקה יותר של המדע והטכנולוגיה המסתתרים מאחורי יצירת שעון רולקס. מאוד התרשמתי לראות את תהליך הייצור, המשלב סטנדרטים גבוהים, שימוש בחומרים יקרים, בקרות איכות מעמיקות ודיוק גבוה. אבל מה שעוד יותר הרשים אותי היו האנשים. מה שאנחנו חושבים עליו כתהליך מכני, התגלה למעשה כביטוי לרצון, לשאיפה למצוינות ולתשוקה של האנשים שעומדים מאחורי השעונים הללו. גאוותם ומסירותם הם האלמנטים שהופכים את השעונים הללו לאמינים כל כך כאשר נחפשים לעולם החיצוני, למקומות הקיצוניים והמרוחקים ביותר שניתן להעלות על הדעת.

הרולקס דיפסי עם לוח המחוגים הכחול-D שהפך לשותפי הנאמן, מזכיר לי, בכל מקום בו אני נמצא, רגע מיוחד מאוד בחיי, כאשר צוות המקצוענים הזעירה שלי בנתה וניווטה את הדיפסי צ'לנג'ר שלנו, ובכך הגשימה את החלום שלנו לצלול למקום העמוק ביותר בכדור הארץ, תהום צ'לנג'ר. השעון מחבר אותי למורשתם של שאר החוקרים שלקחו את שעוני רולקס שלהם למקומות המרוחקים ביותר בכדור הארץ, ביניהם ידידי דון וולש שלקח איתו שעון רולקס לתהום צ'לנג'ר בשנת 1960.

רולקס הינה מילה נרדפת להישגים ולחקר ארצות מזה כמעט מאה שנה. אני גאה להיות חלק קטן מהמסורת הגדולה הזו.

שתפו את הדף הזה